מחשב, עיפרון

והשילוב בינהם

ההצלחה הכי גדולה שלי היא הידיעה שהעיסוק המרכזי בחיים שלי הוא עולם היצירה. היכולת להעביר מסר על ידי אמצעים ויזואליים שאני יוצר בעצמי היא היכולת הכי מיוחדת שלי עוד מגיל מאוד צעיר ועד היום אני מקפיד ללטש ולשפר אותה. בפרויקט מחשב ועיפרון אציג חלק מהיצירות שלי בתחום הכתיבה והאיור. זה המקום בו אני פורק את המחשבות שלי, הרעיונות וסיפורי היום-יום על פי תפיסתי האישית.

עיצוב איור פתיחה

עולם האינסטנט

10.03.2019

אווירת בחירות

15.02.2019

הזמן עושה את שלו

30.01.2019

אם כבר משפט...

28.12.2018

יש ריח מוזר באוויר. ריח דיי מוכר כנראה מלפני 4 שנים. ריח של שינוי, של מהפך ושסוף סוף משהו טוב עומד לקרות. הרגשה פנימית כזו שאולי עכשיו אנחנו נקבל את מה שאנחנו מייחלים לו הכי הרבה - צדק. כמה אפשר לחיות בפרנויה ולחצים? כמה זמן נמשיך להיות עבדים של בעליי השליטה ובעליי הממון? אלו שאלות שאני שואל את עצמי הרבה, אבל אני מאמין שהאוחזים במושכות המדינה צריכים לשאול את עצמם בדיוק את אותן שאלות, כי הרי שם נמצאים הפרנואידים הגדולים ביותר והעבדים המובחרים של בעלי הממון. אז הנה, הגענו לתקופה המכריעה באמת, שבה ממש עוד מעט אזרחי ישראל יוצאים להצביע. והפעם? ההחלטה של כל אזרח ישראלי היא הבחירה באיזה חיים הוא רוצה לחיות: בפרנויה תמידית של מלחמה, של שקרים ושל שחיתות או בחיים קצת פחות דרמטיים שבהם אפשר לחיות את היומיום בידיעה שהמנהיגים שלנו לא עושים על הגב שלנו קומבינות והסכמים עם טרוריסטים, בעלי הון או כל פרזיט אחר שחיי במדינה ונושם בבית הנבחרים. זה הרגע הגדול בו כל אחד בוחר את העתיד שלו ושל ילדיו, אך עם זאת, ניתן להבין שזו אחריות גדולה מידיי לאנשים שלא מבינים את המשמעות של הפתק הקטן בקלפי.

זו התקופה בה נסגרים החשבונות בין הציבור לנבחרים וזו התקופה שבה בדרך כלל חשבונות חדשים נפתחים. איך אפשר לסכם את השנים שעברנו עם השלטון הנוכחי? אז נכון, היו המון רגעים טובים ובלתי נשכחים, אך עם זאת אין ספק שהטיפות המרות השתלטו על הטעם הטוב. 1000, 2000, 4000. לאיזה מספרים נגיע אם ניתן לטרפת להמשיך? הפעם הערכים הולכים לקלפיות - בלי שוחד ובלי שקרים או התרסות. והפעם אני מקווה שמשפט אחד ינחה את הבוחרים: רק לא ביבי.

אמינות במשבר

25.11.2018

במבחן האמינות שלנו כלפי עצמנו, כל אחד מאיתנו נכשל. נכשלנו בגלל קבלת החלטות שערורייתית של רוב העם ואובר אופטימיות לאלה שלא מפסיקים להיכשל בשם כולנו. נכשלנו כי שוב קנינו קוטג', לחם וריבה. נכשלנו כי עשינו צבא ושילמנו מיסים על פי חוק - כמו "כל" אזרחיי המדינה. ובלי ציניות? נכשלנו בגלל שבחרנו להתעלם מהצדק ומהיושר, בחרנו לפתוח מלחמות ביננו לבין עצמנו ולהאמין בדברי שקר והפחדה.

השבועות האחרונים הם תמונת ראי לאופי הפנימי האמיתי של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, אלה שבחרנו להנהיג, להוביל ולייצג. אלה שבשורה התחתונה, לא מייצגים אף אחד חוץ מאת עצמם, את האינטרסים הפוליטיים שלהם ואת העשירון העליון. אנשי מפתח "שנשבעו" לטובת המדינה מרימים ידיים אל מול הטרור והלחץ העולמי. זה התחיל כמו עוד בוקר רגיל. בבועה הורודה והצבועה הכל כשגרה, בזמן שבקו-האש השגרה צבועה בצבע אדום. בלילות היה אפשר לראות את יירוטי כיפת ברזל כנקודות אש בוהקות בשמיים השחורים, כמו נקודות אור ייחידות להצלת חייהם של האזרחים סוג ב' במדינת ישראל. קסאמים, גראדים ואפילו עפיפונים של מחבלים צמאי דם, נשלחים אל עבר ילדי המדינה כמו סוכריות בבר מצווה. זאת המציאות שבחרנו. ברור שהדברים קורים בזכות עצמם ולא תמיד בגלל החלטות כאלו ואחרות של האוחזים במושכות, אך הוותרנות הפומבית היא החידוש שהופך את המצב למקומם. הישענות על שקרים וחוסר הידע של הציבור היא הדרך היחידה שבה יכולים פורום הקבינט לצאת מהמצב המביש. אלה שמודים בכישלונות עוזבים וכל השאר פשוט פחדנים שלא מסוגלים לקחת אחריות. פליטות הפה הם הדבר האמיתי היחידי שיוצא מהממשלה הזו והקורבנות הם אנחנו.

כשהביטחון עולה ביוקר, אז מה נשאר לנו בזול? אולי עוד אוסף של מילות עידוד עצמי על תרחישי העבר הרחוק והנוסטלגי? אולי עוד נאום מעורר רחמים שברמת הביצוע הוא 100,וברמת התוכן שווה ל-0? לצערי הדבר הזול היחידי שנשאר כאן הוא חייהם של חלק מהאזרחים, אלה שלא חיים בגוש דן. אותם אנשים שתלויים באוויר עד להחלטה הבאה של בעלי השליטה האמיתיים במדינה הזו, הלא הם המחבלים שעל הגדרות. מדיניות של הפחדה ללא מעש מתחילה להתפוצץ לנו בפנים וכשהכל פה יקר האמינות נותרה זולה וחסרת משמעות. בואו לא נטעה: כולנו "לא מעניינים" באותה מידה וזה לא משנה מהו מקומנו הגיאוגרפי על המפה של מדינת ישראל. הדחיינות היא זו שהופכת את המצב למשסע כי כרגע האיום הביטחוני הוא על תושבי העוטף, אבל אסור לשכוח שהמצב המדיני חל על כולנו. אם הייתה מעט תקווה לבחירות במועד מוקדם יותר, אז היום היא איננה בגלל ממשלת ימין שיודעת לטייח מצוין את החולשות שלה ולהאחז בקומבינות בין פוליטיקאים וסגירת פינות. האבסורד הגדול הוא שעד הבחירות הבאות, ממשלת ה"ימין" תצליח לטייח את מה שמדינה שלמה מרגישה עכשיו וככה אולי נזכה לעוד סיבוב של כישלון ביטחוני, חברתי וכלכלי בחסות ממשלת ישראל.